ישי גסטר – קורסים וסדנאות > מאמרים > מאמרים של ברט הלינגר > הורים הם גדולים ילדים הם קטנים – ועוד על השיטה

תמליל מתוך הסדנה של ברט הלינגר בטייפי טייוון. 2001

באירוח האדיב של נטרה (Netra) מייסד מכון הלינגר טייוואן.

 

בתרגום (מהיר) מאנגלית לעברית של ישי גסטר.

 

(התמליל הוא תרגום של הרצאה של הלינגר מתוך האתר הרשמי, ניסיתי להישאר נאמן למקור עד כמה שאפשר. השפה היא פשוטה ולא עברה עריכה למאמר. כדי לראות את המאמר המקורי באנגלית לחץ על הקישור). 

1- הגדולה של האנושיות  Human Greatness

2 – הורים הם גדולים ילדים הם קטנים

3 – מעורבבות – Entanglements

4 – איך לעשות קונסטלציה משפחתית

5 – הערות על אימוץ

6 – אנורקסיה

7 – בולימיה

8 – התאבדות

9 – סרטן

10 – הקונסטלציה המשפחתית מבוססת על התבוננות –  observation

11 – על המנחה של הקונסטלציה המשפחתית

 הגדולה של האנושיות  Human Greatness

 לפני זמן מה קראתי טקסטים של קונגסט. ואז הבנתי משהו על הגדולה של האנושיות. הגדולה בבני האדם היא מה שעושה אותם שווים לכל השאר. כל דבר אחר שזז למעלה או למטה מרעיון השוויון עושה אותנו פחות.

אם נדע את זה, נוכל לפתח כבוד עמוק לכל אחד.

 הורים הם גדולים ילדים הם קטנים

Parents are great children are small

 כמובן שהאנשים הם שונים, עם זאת הם שווים.

אני אתן דוגמא:

כאשר ילד נולד, ההורים שלו הם ייחודיים ויחידים. לא יכול להיות לו הורים אחרים, רק שני אלה יכולים להיות ההורים שלו. לכן, אלו הם ההורים הכי טובים שיכולים להיות לו. לא יכולים להיות לו הורים יותר טובים, הם נכונים לילד הזה.

לפעמים אנשים מתלוננים על ההורים שלהם. הם רוצים שיהיו אחרים ממה שהם. וכך, אין הם יכולים לקחת מהוריהם את מה שההורים יכולים לתת להם.

כאשר אנו מסתכלים על ההורים שלנו, אנחנו, יכולים לראות מאחוריהם את ההורים שלהם, ומאחוריהם את ההורים שלהם וכן הלאה במשך הדורות.

אותם חיים זורמים דרך כל הדורות עד שהם מגיעים אלינו. כאשר בעצם, זה לא חשוב איך היו האנשים האלה בחייהם האמיתיים. אם הם היו – מה שאנחנו מכנים "אנשים טובים" או "אנשים רעים". אם הם דאגו לילדים שלהם או שהזניחו אותם. באשר להעברת החיים  הם כולם אותו הדבר. אין שום הבדל ביניהם, החיים זורמים טהורים דרך כל הדורות. אף אחד מאותם ההורים לא יכול לקחת משהו מהחיים האלה, או להוסיף לחיים האלה. כך שכל הילדים במשך כל הדורות קיבלו את אותם חיים.

 כאשר אנו מסתכלים על ההורים שלנו, ורואים שהחיים הגיעו מרחוק מאד, אז אנחנו יכולים לקחת אותם תוך כדי שהם זורמים דרך ההורים שלנו אלינו ללא היסוס.

וכך, בדרך זאת, ההורים הם גדולים והילדים הם קטנים. ההורים נותנים והילדים לוקחים. אם נסתכל על הורינו כך, נוכל לכבד אותם כהורינו איך שהם לא יהיו. אם נוכל לעשות זאת, אנו נהיה עשירים. ליבינו ייפתח ונרגיש כוח.

זאת היא אמת מאד פשוטה.

אם נפנה אל זה ונקבל את זה, כמה ישתנו החיים.

 דרך הקונסטלציה המשפחתית גילינו מהי המשמעות כאשר אנחנו מכבדים את הורינו בדרך זאת. בעצם, כל הפסיכותרפיה מתחילה בלתת כבוד להורים.

ומיהו פסיכותרפיסט טוב?

זה שמכבד את הוריו של המטופל.

הוא לא יקבל האשמות נגד ההורים, כי, כאשר מישהו מאשים את ההורים הוא לא מקבל את זרם החיים.

 אמת פשוטה זאת, להרבה היא חדשה. ניתן למצוא שהרבה מטפלים לוקחים את הצד של המטופל נגד ההורים. אבל, אף אחד לא יכול להיות בשלום עם עצמו, עד שהוא בשלום עם שני הוריו.

אם תיפגשו אנשים בדיכאון תמיד תמצאו שהם דוחים את אחד מהוריהם. הדיכאון נירפא כאשר הם מובלים לפיוס עם ההורים שלהם.

מעורבבות – Entanglements

 עכשיו אומר משהו על קונסטלציה משפחתית ומשמעותה.

קודם כל זו רק שיטה.

אם למטופל יש בעיה, המטפל שואל אותו על אירועים שקרו במשפחה.

הוא לא שואל על האבא אם היה טוב או רע, או איך הייתה האימא. זאת מפני שהניסיון בעבודה עם השיטה מראה שאין לכך חשיבות. כמו שאמרתי קודם, זה לא חשוב איך ההורים היו, אנו מקבלים מהם את חיינו המלאים איך שלא יהיה.

 דברים אחרים שחשוב לדעת במשפחה.

האם לא התייחסו למישהו כשווה.

אנו מוצאים שבמשפחות מסוימות מישהו גורש, או הוצא מהמעגל המשפחתי.

 הורים יכולים לכעוס על ילד, ולא לרצות יותר לדעת מהילד הזה. או שהילדים דוחים את הוריהם, ואז הם לא חלק מהמשפחה יותר. ולפעמים משהו קרה במשפחה שגורם לפחד במשפחה.

לדוגמה: אם אישה מתה בלידה, זה מפחיד את האחרים במשפחה, ובגלל זה יכול להיות שבנות אחרות במשפחה יפחדו להוליד ילדים. כתוצאה, האישה מוצאת מהמעגל המשפחתי (excluded) .

נילקח ממנה המקום השווה שלה במשפחה.

או, אח שמת בלידה, הרבה פעמים יותר לא מזכירים אותו, אבל, הוא חלק מהמשפחה, (חבר שווה). לפעמים ההורים רוצים להוליד עוד ילד כתחליף, וכאשר נולד הילד החדש הם לא חושבים על הקודם, הראשון.

אלו הם מאורעות חשובים במשפחה.

או, אם הייתה התאבדות במשפחה. מי שמתאבד יותר לא מוזכר במשפחה, או שהאחרים במשפחה כועסים על זה שהתאבד ואז הוא מוצא מהמעגל המשפחתי,

במשפחה כזאת לא לכל חברי המשפחה יש זכויות שוות להשתייך. יש כאלה שמתנהגים כאילו יש להם יותר זכויות מהאחרים, כך שהשוויון הבסיסי יותר אינו קיים.

 מה קורה במשפחה כזאת?

יותר מאוחר, לפעמים כמה דורות יותר מאוחר, פתאום אחד הילדים מתנהג כמו אותו בן משפחה שהוצא מהמעגל המשפחתי קודם, או שהילד חי חיים דומים לאותו בן משפחה. אך הילד הזה, לא יודע כלום על מה שקרה קודם.

זה מראה שבניי (חבריי) המשפחה הם חלק ממשהו יותר גדול. של נשמה יותר גדולה שמאחדת אותם. או של מצפון/תבונה משותפת/קולקטיבית שמניעה את כולם באותו הכיוון.

לכוח היותר גדול אין יכולת לסבול הרחקה או נידוי של מישהו מהמשפחה. הוא רוצה לתקן את ההרחקה הראשונית בכך שהוא מכריח בן משפחה אחר לחזור או להעתיק את החיים של המורחק. וכך בן משפחה שבא מאוחר יותר מזדהה עם זה שהיה קודם.

לזה קוראים 'מעורבבות' (entanglement).

אבל אף אחד לא מודע לכך, זהו תהליך לא מודע לחלוטין. דרך הקונסטלציה המשפחתית תהליך זה מתגלה ופיתרון יכול להימצא כדי שהאנשים יוכלו להשתחרר מהתסבוכת.

 How to do a Family Constellation.

איך לעשות קונסטלציה משפחתית.

אני אומר משהו על קונסטלציה משפחתית.

המונחה בוחר נציגים מהקבוצה שייצגו בני משפחה, ומעמיד אותם אחד ביחס לשני. כאשר הוא העמיד אותם יתכן ויופתע ממה שיראה. בתמונה הראשונה משהו שהיה חבוי כבר נראה לעין.

לדוגמה: אנו עשויים לראות שחלק מבני המשפחה רוצים לעזוב את המשפחה, ואנחנו רואים, שכאשר הנציגים מועמדים במקומות שלהם, הם מרגישים כמו אלו שאותם הם מיצגים מבלי שיכירו אותם. כך שיש להם מידע על האנשים שאותם הם לא מכירים. זה מראה משהו על המצב האנושי. אנחנו לא לבד, אנחנו מחוברים עם הרבה אחרים באופן מסתורי.

מה שגם ניראה בקונסטלציה המשפחתית, שבסוף כל בני המשפחה שווים. אף אחד לא יותר טוב או יותר רע מהשני. כך שבסוף אנחנו יכולים להיות מאד צנועים ולקחת את המקום שלנו במשפחה. על ידי כך שאנו לוקחים את המקום הנכון שלנו במשפחה, אנחנו מרגישים טוב וחופשיים.

 הערות על אימוץ:

(החלק הבא נאמר בעקבות תהליך על אימוץ שנעשה בסמינר,)

 בקונסטלציה המשפחתית חשוב שהמטפל לא יחמול על האשמים. אם אמא כזאת תגיע לפסיכותרפיסט, כמה מטפלים ירחמו עליה. מה קורה אם הם מרחמים על האימא? מה היחס שלהם לילד? אין להם רחמים על הילד.

לכן בטיפול משפחתי המנחה נותן בליבו קודם כל מקום לזה שסבל הכי הרבה, וזה הילד. הוא מחפש פיתרון לילד, והוא לא מסיר את האחריות מאלה שהיו אכזריים אל הילד.

לא שאני מרשיע את ההורים, אנחנו לא יודעים מהן הנסיבות. בכל זאת, הם היו ההורים והם אחראים על הילד. האמת היא שהם ויתרו על הילד לתמיד.

אם האמת הייתה חבויה והאימא הייתה אומרת לילד שלה "אתה יודע, הייתי צריכה לעבוד ולא יכולתי לדאוג לך", אז היא תתנהג כמו ילדה, והילד יצטרך להתנהג כמו ההורה שלה, ולדאוג לה, ואז המציאות הייתה מעוותת.

כך שהתרפיסט לא צריך לפחד ולומר את האמת כמות שהיא ולעמוד מול האנשים עם האמת כמות שהיא.

פה ההורים התעמתו עם האמת, הילדה התעמתה עם האמת וגם ההורים המאמצים, הם היו צריכים להבין שהילדה בעצם נאמנה להורים הביולוגים שלה. רק אם הילדה תוכל להיפרד מההורים הביולוגים שלה היא תוכל לפנות למאמצים.

הרבה ילדים מאומצים כועסים על ההורים הביולוגים שלהם כי הם נתנו אותם למישהו אחר. אבל הם מפנים את הכעס הזה אל ההורים המאמצים, וזה מאד קשה.

 אנורקסיה:

 בקונסטלציה המשפחתית, מתגלות דינמיקות מסוימות שהן גורמות לסבל, מחלות, תאונות, התאבדות ועבריינות.

קודם כל אתם צריכים לדעת שהילד קשור להוריו באהבה עמוקה מאד. אין לו תשוקה יותר גדולה מאשר להיות שייך להוריו. אם הילד מרגיש שהוריו צריכים משהו הוא יהיה מוכן להקריב הכול, אפילו את חייו. זאת מתוך אהבה עיוורת.

 לדוגמה: אם הילד מרגיש שאמו תמות, הוא יאמר "אני אמות במקומך".

ואז הוא נהיה חולה, או שהוא עובר תאונה קטלנית.

או, אם הילדה חוששת שאביה הולך לעזוב את המשפחה היא אומרת "אני אעלם במקומך". היא אומרת בליבה "אדיף שאני אעלם מאשר אתה, אבא יקר".

יש תיאוריה ידועה בשדה הפסיכותרפיה שאנורקסיה קשורה לאמא, שהיחסים עם האימא הם מעוותים איכשהו.

אבל, הקונסטלציה מראה שהקשר הוא, בדרך כלל, ביחסים עם האבא.

מה עושים עם זה?

אם יש לנו קונסטלציה משפחתית, והאבא אולי נמצא בקונסטלציה המשפחתית, אני נותן לילדה להסתכל על אביה – "תסתכלי עליו ותגידי לו: אני אעזוב במקומך". מה קורה לאבא כשהוא שומע את זה? האם הוא יכול לעזוב עכשיו? לא. כשהדבר מתגלה הוא יכול להשיב לילדה "אני אשאר, ואני נותן לך את בירכתי אם גם את תישארי בחיים".

בדרך זאת אנורקסיה יכולה להרפות. זאת בעצם דרך מאד פשוטה.

 בולימיה:

ואז יש לנו בולימיה. זה אומר שאם ילדה (זה בדרך כלל ילדה), אוכלת ואז מקיאה. הן קודם אוכלות ואז מקיאות. לעיתים קרובות בולימיה באה אחרי אנורקסיה.

מה המשמעות של בולימיה במקרה כזה?

כאשר היא אוכלת היא אומרת "אני אשאר", וכאשר היא מקיאה היא אומרת "אני אמות". הפיתרון הוא, כל פעם שהיא מקיאה היא תגיד "אני אחיה" ואז היא יכולה להפסיק להקיא.

יש גם בולימיה בקונטקסט אחר, זאת שיותר נפוצה, כאשר אין קשר עם אנורקסיה. מהי הדינמיקה המשפחתית במקרה כזה?

אם נסתכל קרוב על משפחה כזאת נוכל לראות שהאמא אך מעבירה מסר נסתר – "אל תיקחי כלום מאבא שלך, את חייבת לקחת דברים רק מימני".

אני אגיד לכם איך גיליתי את זה: הייתה ילדה בולימית שאמא שלה אמרה לילדים "אבא שלכם לא נותן לכם כלום לאכול". לכן היא בישלה בסתר לילדים ולאבא אסור היה לדעת מכך.

מכאן מצאתי פיתרון לבולימיה כזאת. אני אומר לילדה בולימית, כשיש לך התקפת אכילה, תיקני את כל האוכל שאת רוצה לאכול, תשימי את זה על השולחן ותסתכלי על זה. ואז תיקחי כפית קטנה ותדמיני שאת יושבת על הברכיים של אבא שלך. תיקחי קצת עם הכפית, תסתכלי עליו ותגידי לו "איתך האוכל ממש טעים".

רק המחשבה הזאת ריפאה הרבה נערות בולימיות.

כל זה מתגלה בקונסטלציה המשפחתית.

 התאבדות:

 בהרבה משפחות הייתה התאבדות, ואז אנשים אמרו "האיש הזה התאבד בגלל זה, וזהו זה". אבל הסיבות שמספרים לרוב הן שגויות. כאשר אנו מעמידים את המשפחה, דברים אחרים מתגלים.

אני אתן דוגמה: איש מבוגר שהיה רופא סיפר שהבן שלו תלה את עצמו לילה אחד. הילד היה בן 14, הוא שלח אותו לקנות אוכל.

כאשר הילד חזר הביתה, הוא פיזר את האוכל על המדרגות, ואז האבא התרגז עליו. בלילה שלאחר מכן, הילד תלה את עצמו.

זה היה לפני הרבה שנים. האיש המבוגר עדיין הרגיש אשם במוות של בנו. הוא בא לסמינר ובהפסקה טיילנו יחד. פתאום הוא נזכר שכמה ימים לפני שהנער תלה את עצמו, בזמן הארוחה, האימא סיפרה למשפחה שהיא בהריון, ושהנער צעק בפחד "אבל אין לנו מספיק מקום בבית"!

לכן הוא תלה את עצמו.

הוא פינה מקום לילד האחר. כאשר האיש המבוגר ראה את זה, דמעות זלגו במורד הלחיים שלו. יותר מאוחר הוא אמר לי "עכשיו אני בשלווה עמוקה".

 רוב מקרי ההתאבדות נעשים מתוך אהבה, או הליכה אחרי מישהו אל המוות. לדוגמה, כאשר האימא מתה בלידה יש רצון ללכת אחריה אל המוות. זה יכול להתבטא במחלות, בתאונות ולפעמים בהתאבדות.

או, אם הילדים רואים מישהו במשפחה שעומד למות, ואז הם עושים את זה במקומו.

 בסמינר אחד היה לי מקרה מוזר. אישה שהיא אשתו השנייה של בעלה העמידה את המשפחה שלה, היא סיפרה שאשתו הראשונה של בעלה התאבדה. העמדתי את הנציג של הבעל מול האישה הראשונה, שהתאבדה. ברגע שהוא נעמד מולה, הוא נפל על בירכיו, זחל אליה, חיבק את בירכיה ופרץ בבכי רם. בעצם, הוא רצה להתאבד ואשתו עשתה זאת בשבילו.

 סרטן:

עם חולי סרטן אנו רואים הרבה פעמים שהם רוצים למות. אצל נשים אני הרבה פעמים רואה שהן במלחמה עם האימא שלהן. לכן, הרבה פעמים כאשר לאישה יש סרטן השד, אני מעמיד אותה מול האימא שלה.

לא מזמן הייתה לי קונסטלציה כזאת. האישה שהיה לה סרטן ירדה על בירכיה מול אימה והאם לא הסתכלה עליה, היא הסתכלה על משהו אחר. היא הסתכלה על הרצפה. בקונסטלציה משפחתית כאשר מישהי מסתכלת על הרצפה, היא מסתכלת על מישהו שמת. אז בחרתי נציג והשכבתי אותו על גבו לפני האם. היא סגרה את אגרופיה. שאלתי את האישה החולה, "מה קרה במשפחה"? היא סיפרה שהאח של אימה הרג את הארוסה שלו. מהקונסטלציה היה אפשר לראות שהאם ידעה זאת והייתה בהסכמה עם המעשה.

מה קורה עם מישהו כזה?

היא מרגישה אשמה באופן כל שהוא, ובליבה היא יודעת שהיא, גם כן, ראויה למוות (Earned death). אבל אז הבת שלה אמרה בליבה "אני אמות במקומך". לכן היא פיתחה סרטן. זה היה הרקע הסודי מאחורי המחלה שלה.

אני אחזור לנשים והאמהות שלהן. הרבה פעמים אני עושה תרגיל מאד פשוט. אני אומר להן לרדת על ברכיהן לפני האימא שלהן, ולהשתחוות עד הרצפה עם כבוד אליה. הרבה נשים שיש להן סרטן השד לא יכולות לעשות את זה. יש להן כזאת התנגדות לכבד את האימא שלהן, הן מעדיפות למות מאשר לעשות זאת.

כמובן אי אפשר להכליל שכל אישה שיש לה סרטן השד יש לה בעיות עם אימא שלה, זה לא יהיה נכון. אבל, יש לא מאט מקרים שראיתי את זה.

אני אתן עוד דוגמה: פעם אחת היה לי סמינר רק עם חולי סרטן. עבדתי עם אישה. היא לא הייתה מרוכזת והייתי צריך לעצור את הקונסטלציה. זה גרם לה לכעוס עלי. אבל הרבה פעמים כשאני עוצר קונסטלציה זהו צעד טיפולי.

ביום שלמחרת, היא מאד השתנתה, היא אמרה שיש לה משהו להגיד. היא נזכרה, שמיד לאחר שעברה ניתוח בשד שלה, בשלבי ההתעוררות, הבת שלה באה אליה ואמרה "אמא, בבית שלנו שמעתי שני ילדים בוכים". היא הביאה שתי בובות ושמה אותן על הכתפיים של אימה והוסיפה "אני מביאה לך את שני הילדים האלה". האימא מיד ידעה מי הם שני הילדים האלה. היא הפילה שני ילדים. ואז העמדנו אותה מול שני הילדים והיא יכלה לתת להם מקום בליבה. לאחר כמה שנים פגשתי אותה במקרה שוב, והיא אמרה "I am doing fine".

 הקונסטלציה המשפחתית מבוססת על התבוננות –  observation.

 כל זה מבוסס על התבוננות. אין לי תיאוריה לגבי זה. ראיתי אלפי קונסטלציות משפחתיות. ושיתפתי את הידע שלי עם קולגות שגם מנחים קונסטלציות משפחתיות. מצאנו שיש חוקים בסיסיים שעובדים במשפחות. אבל אי אפשר להשתמש בהם בתיאוריה. הם מצביעים לכיוון מסוים, אבל כל קונסטלציה משפחתית היא שונה. אי אפשר להסתמך על קונסטלציה אחת ולעבוד לפיה בקונסטלציה הבאה. יש דברים דומים כמובן, אבל צריך להתייחס אליהן מחדש בכל פעם. ולכן התרפיסט אף פעם לא מפסיק ללמוד.

 על המנחה של הקונסטלציה המשפחתית.

המנחה צריך לפתח certain personal attitude – גישה, הוויה אישית מסוימת, כדי לעשות את העבודה הזאת. הוא חושף את עצמו לסיטואציה ללא כוונה מסוימת.

הוא מסתכל על הקונסטלציה, חושף את עצמו לקונסטלציה, והוא לא יודע מה לעשות. הוא פשוט מחכה. והוא לא מפחד ממה שיתגלה. הוא בוטח בתהליך (Greater Force ) זה בעצם מאד קרוב למה שלאו טסה מתאר ב'טאו טה צ'ינג. על ידי חוסר עשייה משהו יקרה.

פתאום הוא רואה את הצעד הבא, או שהוא שומע משפט שהוא מבקש מהמונחה לאמור. משפטים אלו אינם מתוכננים, הם עולים פתאום מהמעמקים, ואם אומרים אותם יש להם כוח.

כך שקונסטלציה משפחתית היא גם אומנות.

לאחר זמן, עם תעשו את זה כמה שנים, you will become wise.

 להיות נציג:

שאלה: למה אתה לא 'משחרר' את הנציגים מהתפקידים שלהם?

אני לא עושה זאת מאחר ויש להם חוויה ייחודית כאשר הם נציגים.

האישה שייצגה את הילדה המאומצת, אף פעם לא תרגיש כמו ילדה מאומצת, היא לא תרגיש זאת בחיים שלה. אבל, ע"י שחוותה מקום זה כנציגה, היא יכולה להרגיש את זה. היא הרוויחה משהו מהחוויה הזאת. אותו הדבר לגבי האישה שייצגה את האם הביולוגית, זאת הייתה חוויה אמיתית, אז למה שאקח לה את זה. רק אם מישהו מייצג משהו מאד כואב, אז אני עוזר להם להגיד שלום לייצוג שלהם.

 גילוי עריות – Incest:

 מהי הדינמיקה בגילוי עריות?

לדבר על זה ייקח שעה שלמה. אבל הדבר העיקרי בגילוי עריות הוא שהילדה 'קשורה' (bonded) אל התוקף. היא אוהבת את התוקף, אך אסור לה להראות את זה, ולכן היא נשארת קשורה אליו.

בגילוי עריות יש שני תוקפים. אחד גלוי – לרוב האבא, ואחת נסתרת – לרוב האם. הרבה פעמים האם רוצה לעזוב את בעלה, היא מפסיקה, קוטעת את היחסים עם בעלה, ואז הבת מחליפה את מקומה. לעיתים קרובות זאת הדינמיקה בגילוי עריות.

 סוף

 

 

מאמר זה הוא תמליל של סמינר שברט הלינגר נתן בטייוואן, באירוח של Netra מייסד 'הלינגר – טייוואן'. בתרגומו של ישי גסטר. ניתן לקרוא את המקור של המאמר הזה ועוד מאמרים באתר הרשמי של ברט הלינגר, www.hellinger.com

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובה אחת עבור “הורים הם גדולים ילדים הם קטנים – ועוד על השיטה”

  • יהודית רייס:

    ישי שלום,
    אני מעוניינת במטפל/ת קונסטלציה משפחתית. אני גרה בגליל העליון. האם יש באזור שלי?
    תודה, יהודית רייס

הוסף תגובה