ישי גסטר – קורסים וסדנאות > מאמרים > מאמרים בקונסטלציה משפחתית > אחרים על קונסטלציה > קונסטלציה בחתונה!!!

 

ישי מורי היקר,

ברצוני לשתף אותך בחוויה משפחתית הקשורה לקונסטלצייה שאני קוראת לה "קונסטלציה בפעולה" או "קונסטלציה בתוך החיים",

אני זוכרת שבקורס עסקנו בשאלה: האם הקונסטלציה אמורה להשפיע על התנהלות החיים שלנו, או שהיא כלי להתבונן על החיים ולעשות בהם סדר בחדר הטיפולים?

אני חושבת שהגענו למסקנה שלא מומלץ לערב את הקונסטלציה בתוך החיים, כי החיים הם החיים עם הערבובים שלהם והקונסטלציה היא אמצעי אך היא איננה החיים עצמם…..

 

ובכן…… חלפו מספר שנים מאז בעז ואני למדנו אצלך והחיים כמו החיים….המשיכו להם בתנועה החופשית שלהם….

אבל….. מסתבר שהנימים הדקים המהלכים בין בני משפחה ובמיוחד במעברים הבינדוריים, הילדים שלנו בלי כוונת תחילה וללא מאמץ, הכניסו תהליך קונסטלטיבי פורמאלי בתוך טכס החתונה שלהם.

 

והסיפור הוא כזה: שחר בנינו הבכור נישא לפני שבועיים עם טל בחירת ליבו.

הם החליטו שהם רוצים לציין את הברית גם בטכס ייחודי שהם הכינו. ומה היה בטכס?

ובכן, אנחנו ההורים הכנסנו את ה"ילדים" שלנו אל רחבת הטכס כשקהל המוזמנים עומדים סביב.

על הרחבה עמדו שתי משפחות. בכל משפחה: אבא, "ילד" ואמא.

אז "הילדים" עשו שני צעדים קדימה והסתובבו אלינו ואמרו בקול (כל אחד להורים שלו):"אתם ההורים שלי, אתם נתתם לי חיים, אני לוקח מכם מה שמתאים לי ומשאיר לכם את מה ששייך לכם".

ואז…. הסתובבו עם הגב אלינו, ונשארנו ברקע, כדמויות תומכות…… "הילדים" עשו עוד שני צעדים קדימה ואנחנו עזבנו את הרחבה.

הם עמדו אחד מול השני והצהירו על הבחירות שכל אחד מהם בחר לעשות למען המשפחה החדשה שזה עתה נולדת……

 

היה מדהים לחוש את הטבעיות בה הטכס הזה זרם מהצעירים הללו. כמה לעומק הם בחושים שלהם הבינו את רעיון סדר התמיכה במשפחה.

כמה הם מבינים שהם קשורים אל מי שהביא אותם אך אינם יכולים להיות כבולים אליו אם ברצונם לבנות יישות משפחתית חדשה.

גם אני כאמא חשתי, שאני במובן מסויים "יורדת מן הבמה" כפי שהכרתי ואני צריכה למצוא דרכים חדשות לתמוך רק בהיותי ברקע של החיים המתהווים שלהם כמשפחה.

 

הדבר המרגש היה לראות את הדמעות הזולגות מעיני האורחים והתחושה שמשהו מאד נכון קורה כאן.

זה הרגיש בשביל כל הנוכחים, ובודאי בשבילנו "נכון", כמו שחשים בתוך קונסטלציה שמשהו מתארגן בסדר "הנכון", שיש כאן זרימה מדוייקת של התמיכה והאהבה במשפחה.

 

מבחינתי זה היה טקס מעורר השראה, והיה מרגש לחוש איך עקרונות הקונסטלציה עברו לדור הבא, באהבה וזרימה……

 

לזה אני בחרתי לקרוא קונסטלציה בפעולה…..

 

ישי יקר, בלעדיך כל זה לא היה קורה…..אתה היית שם קודם.

תודה שהעברת לבעז ולי את הידע הקונסטלטיבי….ותראה איך הוא מחלחל גם לדור הבא,

חשבתי שתשמח לשמוע….ואף לספר לתלמידיך ועמיתיך.

 

ברכות חמות והוקרה,

אורית וכמובן בעז אור

בנימינה