ישי גסטר – קורסים וסדנאות > מאמרים > מאמרים בקונסטלציה משפחתית > סדר ושייכות בקונסטלציה המשפחתית

סדר ושייכות בקונסטלציה משפחתית
גישת הקונסטלציה המערכתית מבוססת על ההנחה שישנם בעולם חוקים טבעיים. ברט הלינגר נתן שם כולל לחוק הכי בסיסי והוא "הסדר של האהבה". הרעיון הוא שהאהבה צריכה סדר מסוים כדי שתוכל לזרום,

"כשיש סדר, האהבה זורמת". וכך, גם מערכות היחסים צריכות סדר כדי שיוכלו לזרום. בעבודה עם הקונסטלציה המערכתית, אנחנו מחפשים את הסדר הזה.

העקרונות של הסדר הם פשוטים: קדימות, כרונולוגיה ושייכות: מי בא לפני מי, מה שייך למי ולאן.

קדימות. במשפחה, הקדימות ברורה: האב בא לפני הבן והאם באה לפני הבת.
המשמעות של קדימות היא של נתינה וקבלה, זה שנותן בא לפני זה שמקבל. זה שתומך בא לפני זה שנתמך, זה שבא קודם הוא זה שיש לו את היכולת והמשאבים לתת ולתמוך. זה שבא קודם מאפשר לזה שבא אחר כך להצליח.

שייכות. כל מי שנולד במשפחה לדורותיה שייך אליה. כל מה שקרה לבני המשפחה שייך להם.  לעיתים יש פרטים במשפחה שנדחים מתוכה בגלל מעשה שעשו. כמו כן ישנם אירועים שהיו קשים להכלה על ידי מישהו מהמשפחה או אפילו דור שלם והם מוכחשים ומודחקים. הרבה מהרגשות והתוצאות של אותם מעשים ואירועים עוברים מדור לדור ובאים לידי ביטוי באחד מן הדורות הצעירים יותר למרות שאינם שייכים אליו.

 מה הסדר במשפחה שעוזר לה לעבוד הכי טוב?

 הסדר הראשוני: ההורים באים לפני הילדים. ההורים נותנים והילדים מקבלים. ההבנה הזו לעומק מאוד משמעותית. ללא הורה אין ילד. ההורה הוא זה שנתן לילד חיים. הבלבול מתחיל כשלהורה יש בעיה או חסך עמוק. הילד קולט את הבעיה של ההורה שלו באופן לא מודע ומנסה לעזור. ברגע שהילד מנסה לעזור, הסדר משתבש. הסדר של הקדימות מתחיל להשתנות. התפקידים מתהפכים. הילד הופך להיות זה שנותן להורה. הילד תומך בהורה. במצב הזה ההורה נחלש והילד מתעצם. שניהם סובלים. אם לרגע נחשוב במושגים של כלי קיבול, ההורה הוא גדול הילד קטן. כאשר הילד לוקח על עצמו משהו של ההורה, הוא לוקח על עצמו משהו שהוא גדול עליו. יש לכך תוצאות שיוצרות הפרעה.  צריך גם לזכור שללא שני הורים, אבא ואימא, אין ילדים. לא יתכן שיהיה ילד ללא שני הורים. זה נשמע פשוט….?

ככל שהילד לוקח על עצמו יותר אחריות מתפקידי ההורים כך הוא פחות פנוי לחייו האישיים. כל זה נעשה באופן לא-מודע.

ככל שרמת ההורות שההורים קבלו  הייתה נמוכה, כלומר, ככל שחסרה להם חוויה של אבא ואמא שלהם, כך הילדים שלהם ינסו למלא את החוסר זה. הם ינסו למלא את הפער שנוצר ולהוות מעין "הורים" להוריהם, בתקווה להציל כך את הוריהם. ככל שילדים אלה ימלאו יותר את תפקיד ההורות להוריהם, כך תחסר להם חווית הילדות וההורות שלהם. בהמשך, ידרשו ילדיהם בבוא הזמן למלא עבורם את תפקיד ההורות, וכך הלאה.

מה שנעשה במסגרת הקונסטלציה המשפחתית, הוא החזרת הסדר לכנו. נחזיר את הסדר של הקדימות והשייכות למערכת. נחזיר דברים למקומם הטבעי והנכון. מה ששייך להורה חוזר להורה ומה ששייך לילד נשאר עם הילד.

הקונסטלציה המשפחתית עוסקת בין השאר בגילוי המקום שבו נוצר חילוף תפקידים. בדרך כלל קיימת ברקע טראומה, או אירוע משמעותי אחר. בתהליך נבדוק איפה נוצר האירוע שיצר את חילוף התפקידים ונמצא דרך להחזיר את התפקיד המתאים לדמות שאליה הוא שייך.

כשמסתכלים דרך המשקפים של הסדר, רואים שהוא נמצא ונדרש בכל מקום: במערכת הארגונית, המשפחתית והפרטית. מה היה קודם ומה יש עכשיו, מי היה קודם ומי נמצא עכשיו, מה עשיתי קודם ומה עכשיו, איזה בני זוג היו לי קודם ואילו עכשיו וכן הלאה.

 דוגמא מתוך קונסטלציה של היפוך תפקידים בין אמא וילד: הילד עצר את ההתפתחות והעצמאות שלו כי הוא כל הזמן דאג לאמא שלו. אמא שלו חשה בדידות וחולשה כי הייתה חסרה לה האימא שלה. הילד נמצא בקונפליקט. הוא אומנם הבן הנבחר, המיוחד, אבל הוא לא יכול למצוא את העצמאות שלו. הוא חש לכוד בחייו. הבדידות של האם, משכה אותו למלא את החסר. כאשר הבן גילה זאת והתחיל להתעניין בהיסטוריה של האם ביחד איתה, היא התחילה להתחבר להיסטוריה שלה, והייתה צריכה פחות להישען עליו, על העתיד. החיבור לשורשים אפשר לה לחזור למקום ולתפקיד של האמא שנותנת ואפשר לבן להיות פנוי לעתיד שלו.

 דוגמה מתוך קונסטלציה של מצבי חוסר שייכות במשפחה:  לפעמים, משפחות חוות מצב שבו יש פרט במשפחה שמתנהג באופן שכאילו "מפריע" להרמוניה ולשייכות במשפחה. ברקע יכול להיות סיפור משפחתי על בן משפחה שהוצא בעבר מהמשפחה בגלל משהו שעשה או משהו שקרה. זה יכול לקרות במצב שבו הבן פעל בניגוד לאינטרס של המשפחה, או במקרה שחל אובדן שהמשפחה לא יכלה להכיל. המשפחה נוטה להדחיק את האירוע כדי לשרוד והסיפור כאילו נשכח. אולם, האירוע, האנשים שנדחקו, אלה שנשכחו,  ממשיכים לחפש שייכות. חווית חוסר השייכות עוברת מדור לדור ומחפשת מקום, סוג של בית. בהווה יהיה צאצא שיתנהג בהתאם ויוציא את עצמו מהמעגל המשפחתי. אפשר לקרוא לזה נאמנות נסתרת. כל עוד היה חוסר סדר ושייכות בעבר, יהיה חוסר סדר ובעיות של שייכות בעתיד.

בעבודת הקונסטלציה, נחפש את המקור לחוסר השייכות, ניתן מקום לאובדן או לדחייה שהיו, נמצא "משהו" שיכול להכיל את כל מה שהוצא מן המערכת . מתוך כך נוצרים תנאים חדשים, מתארגן סדר חדש המאפשר זרימה של חיים ואהבה.

 

הוסף תגובה