ישי גסטר – קורסים וסדנאות > מאמרים > מאמרים בקונסטלציה משפחתית > על זוגיות

מחשבות קונסטלטיביות על זוגיות 

 

המטרה של זוגיות היא להיות ביחד בזוג. מכאן היא נקראת – זוגיות.

המטרה הנוספת של זוגיות היא המשכיות. המשכיות של הזוגיות בזמן והמשכיות על-ידי הולדת ילדים, ילדים שהם התגשמות של הפוטנציאל של הזוגיות.
מטרת העבודה האישית כשאנחנו בזוגיות היא לתמוך ביחד, ובהמשכיות.

 

כל צד מגיע לזוגיות עם התקוות והפקלאות שלו.

 

לתקוות, לאהבות, לתחושת השייכות, לחיות ולתבונה העמוקה אשר נאספו עם הניסיון האישי ולאורך הדורות יש נטייה לתמוך בזוגיות, בהמשכיות ובתנועה קדימה אל העתיד.

 

לפקלאות, אשר איתן הצדדים מגיעים אל הזוגיות, שגם הן נאספו עם הניסיון האישי ולאורך הדורות, המכילות סיפורים לא גמורים, כאבים וערגות עמוקות בלתי ממומשות להכרה ולהשלמה, יש משקל המושך אחורה מהזוגיות אל העבר ודוחף את בני הזוג החוצה מהיָחַד.

 

היָחַד הזוגי, הוא מבחינה מסוימת, הזדמנות לכל הסיפורים הלא גמורים הנמצאים בפקלאות למצוא מקום לריפוי. זהו תהליך שברובו דווקא מקשה על הזוגיות, ולפעמים אפילו מקשה מאוד, אך יש בו את הפוטנציאל להעמקה שלה.

 

כאשר המשקל של הסיפורים הלא גמורים מושך או דוחף החוצה מהזוגיות חזק מהיכולת של הזוגיות למשוך אל היָחַד, תהיה התפרקות.

 

המטרה של התפתחות אישית מכוונת זוגיות, היא לעבוד על מה שיכול לתמוך ביחד.

 

בהתפתחות האישית המכוונת זוגיות אנו רוצים למצוא את הדרך לפרוק לפחות חלק מהפקלאות, ולנסות למצוא פתרון לחלק מהסיפורים המכבידים על היחד.

 

אנחנו עושים זאת ע"י הסתכלות על המערכת האישית והבין דורית של כל צד בזוגיות, ע"י נתינת ביטוי למה שרוצה לקבל ביטוי, הכרה במה שרוצה לקבל הכרה, והשלמה של תנועה שנגדעה בדרכה. נחפש דרך להשכין שלום ולמצוא את היחד במקומות בהם יש קונפליקט ונפרדות. ננסה למצוא דרך בה מה שיכול לתמוך בזוגיות ובהמשכיות יהיה יותר פנוי לעשות את עבודתו.

 

זאת כדי שגם ליחיד וגם לזוגיות יהיה יותר סיכוי לתנועה מיטבית אל היָחַד וקדימה, ושלאהבה ולמשיכה, שאולי לא היה להן מקום תחת העומס, יוקל.

 

כאשר כח הכבידה והמשיכה, של הפקלאות, עובר קצה מסוים, היָחַד נחווה כסבל גדול מדי, ואז, בכדי להקל על הסבל אין אלא לוותר על היחד. 
באותה המידה אותה משיכה החוצה יכולה להחוות כניתוק, ריקנות שנכנסת לתוך היָחַד ומפרקת אותו מבפנים.

 

במצב זה, הוויתור והפרידה מביאים לתחושה של הקלה, לשחרור ולחופש, ומאפשרים ליחיד למצוא שוב את עצמו, לאחות את פצעיו ולמצוא את כוחותיו.

 

אך צריך לזכור, שכל פירוק של יחד הוא פירוק של משהו שהיה בו פוטנציאל הרבה יותר גדול, משהו, שהיה שלם, ולו רק לזמן קצוב. משהו שכל המערכות הפנימיות התארגנו לקראת המימוש וההמשכיות שלו.

 

לכן עם היציאה מהסבל והניתוק, ישנם מעמסות חדשות על הפקלאות, עוד סיפור שהוא לא באמת גמור. איפה שהוא נמצאים שם אבדן, אשם, תחושות של כאב ותחושות של כישלון.

 

ככל שהיָחַד היה משמעותי יותר, אם בעקבות היותו לאורך זמן, או שהיה בו הריון (גם לא ממומש) , או אירוע משמעותי אחר, כך המעמסות החדשות כבדות יותר לאחר הפירוד.

 

זאת גם אם לזמן מה, תחושות השחרור והחופש מעלימות אותן.

 

כאשר זוגיות מצליחה לשרוד את תלאות הדרך והזמן, עם ולמרות הפקלאות שהכבידו עליה, ו'לֶהָבָת היָחַד' נשארת דולקת למרות הסערות שפקדו אותה, נוצרת תבונה חדשה, תבונה עמוקה שנהית בהמשך כוח התומך בתנועה קדימה, התומך בהתפתחות אישית ובתחושת יחד יותר עמוקה.

 

גם כאשר היָחַד לא שרד את אותן תלאות הדרך והזמן, והפקלאות הביאו לפירוקו ושאותה 'להבת יחד' כבתה והשאירה ענני עשן מרים, אם נעשה תהליך מספיק טוב עם הכאב, האבדן, האשם ותחושת הכישלון, אשר בקצהו אותו היָחַד שהיה יקבל מקום מיוחד, ונזכר את הלמידה, האהבה המשיכה והחיות שהיו שם, אותה 'לֶהָבָת היָחַד' תחזור לדלוק גם בלחוד.

 

תהליך זה הוא בבחינת הורדת עומס מהפקלאות והעמקת התבונה האישית, ואז גם כאן, ייוצר כוח התומך בתנועה קדימה מיטבית.

 

לסיכום:

 

כאשר העתיד מסתכל אל העבר, 
הוא מחפש תמיכה, 
הוא מחפש את היָחַד, שהוא בעצמו התוצאה שלו. 
כאשר הוא חווה משיכה אל העבר במקום תמיכה, 
ורואה את הלחוד במקום את היחד, 
הוא יתקשה להפנות את ראשו חזרה קדימה. 
רגלו האחת תשאר כבולה אל העבר.

מניסיוני בעבודת הקונסטלציה, העבר מלא באוצרות, 
אוצרות אשר בכוחם לחולל ניסים בעתיד. 
אם רק נסכים לשהות במחיצתו מספיק זמן, 
עם כל הקושי והכאב שבו, 
ונשכיל לחפש במקומות הנכונים עם עיניים פקוחות, 
האוצר יגלה את עצמו והעתיד ישתנה לנגד עינינו.