לא פעם, בהיסטוריה המשפחתית והאישית ישנו אירוע שהמציאות דורשת שיישאר בגדר סוד. הסיבה המקורית לשמירה של אירוע כסוד היא הגנה. הגנה על המשפחה או על הפרט. סודות יכולים להיווצר לגבי האחר, כלומר, לא לספר משהו למישהו, ולגבי העצמי, המערכת הפנימית שלי מחליטה לשמור משהו בסוד מהמודע שלי בכדי להגן עלי.
כאשר באים לעבוד עם סודות חשוב לזכור שהסיבה המקורית להיווצרותם הינה סיבה טובה, שמירה על החיים, שמירה על אחדות המשפחה, על היכולת לתפקד ושמירה על השפיות. עם זאת, סוד שלא מתגלה ויש לו משמעות לעקרונות היסוד של המערכת כמו שייכות, קדימות, איזון בין נתינה ולקיחה, או שהוא נושא בחובו אשמה, ונישאר חבוי לארוך זמן, יוצר חולי ובלבול.
בתהליכי הקונסטלציה ניתן לראות בבירור, שוב ושוב, שסודות גם עוברים מדור לדור. סוד שעבר דור ‘יישב’ אצל מישהו במשפחה בהווה, הרבה פעמים ללא ידיעתו. תופעה זאת תגרום למתחים שיכולים להתבטא בבעיות רגשיות, יחסים בעייתיים וגם לסימפטומים פיזיולוגים.
סוד הוא תנועה שרוצה לקרות, תנועה כלפי החוץ אל האור. חוסר היכולת של התנועה לקרות אל מול המעטפת שעוצרת אותה מלקבל ביטוי יוצרת מתח, ולמתח זה חיים משלו. לכן הוא אינו יכול להיקבר או להעלם. כך כשאדם אומר “את הסוד הזה אני לוקח איתי לקבר” המציאות לאחר מותו מראה שהסוד נישאר חי. כמו שהוא רוצה להישמר, ככה הוא רוצה להתפרץ, להתגלות, שיספרו אותו.
מה קורה כשאומרים לנו “זה סוד, אל תספרו אותו לאף אחד”? מיד אנחנו חושבים למי נוכל לספר אותו. וככול שלסוד יש משמעות יותר גדולה כך נירצה יותר לספר אותו.
הדינמיקה של הסוד היא מתח קונפליקטואלי: מידע מסוים הוגדר כסוד, במובן מסוים נוצר באופן מידי תא לחץ. לחץ פנימי כלפי חוץ, ומעטפת שמטרתה לא לאפשר לו לפרוץ. יש כוח שרוצה לשמור על הסוד, וכוח שרוצה שהוא יהיה מסופר. ככל שעובר הזמן, הסוד יותר רוצה להתגלות וכתגובה המעטפת מתחזקת. הזמן מגביר את הלחץ והמתח בין השניים.
כיועצים/מנחים ומטפלים אנו יודעים שכאשר סוד יוצא לאור המונחה מרגיש אנחת רווחה. נוצרת הקלה במתחים הפנימיים, ביחסים הבין אישיים ובתקשורת. מעצם המקצוע שלנו אנו מזוהים עם גילוי הסודות והוצאתם אל האור. אנחנו מזוהים עם הרצון של הסיפור להתגלות כי אנחנו חשים איזו הקלה תבוא בעקבות גילויו. כמו כן, אנחנו אילו שמחזיקים את מה שהמטופל לא יכול להכיל או לאפשר.
הבטחת הסודיות של התכנים שעולים בייעוץ אמורה לתת תחושת ביטחון למעטפת, אך האם זה מספיק לסוד שיורד בירושה ואינו נמצא במודע או לסוד שנחווה למטופל כמסוכן. אם נלחץ על הסוד להתגלות, נשכנע את בעל הסוד לספר לנו, מבלי שהבנו דיו למה אסור שהוא יתגלה, למה במקור היה חשוב שיהיה סוד, סיכוי טוב שנאבד את שיתוף הפעולה איתו או עם ‘חלקים’ שבו. באופן מסוים הביטחון שלו בנו יוטל בסימן שאלה, או אם לא הייתה תחושת ביטחון אז עכשיו גם ברור גם למה.
לכן, בכדי שהתנועה תתאפשר, בכדי לשחרר את הלחץ הפנימי, בכדי שהמעטפת לא תרגיש מאוימת ובכדי שהסוד יצא אל האור צריך לדאוג למעטפת. צריך להבין למה חשוב לשמור על הסוד, חשוב להזדהות עם המטרה המקורית. ככל שנבין יותר לעומק את אותה המטרה, והמעטפת לכשעצמה ‘תרגיש’ שהסיבה שלשמה היא נוצרה כבר לא מאיימת, היא יכולה לנוח והסיפור יכול לצאת לאור. כאשר הסיפור יוצא לאור לתוך סביבה תומכת, נוצר שחרור משמעותי במערכת, ישנה תחושה של הקלה, ומה שהרגיש קודם לא בסדר מוצא סדר יותר טבעי. ואז… בהרבה מהמקרים, באופן ממש לא צפוי, מסתבר שבתכנים של הסוד, אותם דברים שנחוו כמאיימים יכולים להיות משאבים ומקור לריפוי.
