העברה בין דורית, נאמנות נסתרת ו-Entanglement
במערכת המשפחתית, יש שאיפה טבעית לאיזון והתנהגויות לא מודעות שנועדו לתקן יציאה מאיזון. אירועים אלה מתפרשים לאורך ההיסטוריה המשפחתית ובאים לידי ביטוי בתוך המשפחה לדורותיה.
למשל, אם בן משפחה מדור קודם הוצא מהמשפחה, זה “יגרום” לבן משפחה אחר מהדורות הבאים להוציא את עצמו מהמסגרת המשפחתית שלו.
או, אם מישהו מהמשפחה היה תוקף בדור קודם, מישהו, בדור אחר ייקח על עצמו להיות קורבן. אם מישהו היה בעבר קורבן, יתכן שמישהו בהווה ייקח על עצמו את האנרגיה של התוקף.
אם מישהו וויתר על אהבה על רקע של נסיבות חיצוניות, יותר מאוחר מישהו ימשיך לחפש את אותה האהבה.
אלו הן כמה דוגמאות המתארות כיצד בני המשפחה לדורותיה מנסים לאזן או להשלים סיפורים מן העבר. הם נאמנים לדמויות שהסיפור שלהן כואב בדרך זו או אחרת. הם גם נאמנים לרעיון של האיזון המשפחתי. כאשר צאצא במשפחה פועל מתוך הנאמנות הזאת להיסטוריה המשפחתית, נגיד עליו שהוא “Entangled”, מעורבב עם סיפור שהוא לא שלו.
הנושא הנודד והנשמה המשפחתית
סיפור קשה, או אירוע טראומתי שאירע בדור קודם ונשאר “תקוע” ללא השלמה, עם משקע רגשי, יוצר דינאמיקה שעוברת לאורך הדורות ודורשת טיפול, ריפוי, השלמה. הטיפול בהווה יתקיים באמצעות החזרת “הבעיה” למקורה, מציאת פתרון אפשרי ושחרור של ההווה והעתיד ממשקעי העבר. במקרה הטוב הגורם המעכב שהגיע מן העבר משתנה והופך להיות גורם תומך ואפילו משאב.
מה זה “בעיה”? כל דבר שמפריע לחיים להתקדם. כאשר קיים רצון לממש נושא ויש משהו שעוצר אותו.
לכן, בשלב הראשון של הטיפול אנו מפרידים בין האדם לבעיה שלו (Disentangeling) ומתייחסים אל הבעיה כאל אלמנט עצמאי.
לאחר מכן נאפשר לבעיה להגיע אל המקור שלה, דרך הרמזים שהיא תיתן לנו. המקור של הבעיה נמצא תמיד בעבר.
דוגמא: אחד מבני המשפחה נישא למישהי מחוץ לדת של המשפחה. המשפחה דוחה אותו כדי להגן על עצמה ועל המקום שלה בקהילה. “הנשמה” של המשפחה לא סובלת תופעה של דחיית בן משפחה, כי זה יוצר חוסר איזון. עם חלוף הזמן, בדור מאוחר יותר, יהיה מי שיוציא את עצמו מהמערכת המשפחתית כפרובוקציה וכניסיון להחזיר את האיזון. כמובן שמהלך זה רק מגביר את חוסר האיזון. בן המשפחה שהוציא את עצמו ממסגרת המשפחה, שומר/מרגיש נאמנות נסתרת לקרוב משפחתו שהוצא מתוך המשפחה בעבר ולרעיון האיזון.
בתהליך של העמדת הקונסטלציה המשפחתית, נחזיר את תופעת הדחייה מן האדם שנושא את הבעייה בהווה, אל המשפחה שבה קרתה התופעה לראשונה. זה המקור.
לעיתים, אנחנו מוצאים שהתופעה קורית לא רק עם אנשים במשפחה, אלא גם עם אובייקטים. למשל תופעה של בית שנלקח מהמשפחה בדורות קודמים, תבוא לידי ביטוי בדורות הבאים באמצעות בן משפחה ש”יזכור” את האירוע ולא יהיה לו בית.
סיפור לדוגמה: ניתוק מהבית והשפעתו על העתיד הרחוק
אישה מספרת על “הבעיה” שלה: אין לה זוגיות. כתשובה לשאלה על הגברים בחייה, היא מספרת על אביה ועל סבה שהיה קצין SS.
הנחת הקונסטלציה הייתה שהאישה נמנעת מבחירת בן זוג מתוך דאגה לאבא שלה. מטרת התהליך הייתה לשחרר אותה מדאגה זו, כדי שהיא תוכל למצוא בן-זוג. הדרך הטובה ביותר לשחרר ילד מדאגה להוריו הוא על ידי כך שנדאג שההורה יקבל תמיכה מן ההורים שלו. במקרה הזה נרצה להחזיר לאביה של האישה את התמיכה מצד אבא שלו.
בקונסטלציה הסבא הרגיש ריק וקר, חסר רגשות אנושיים.
חיפשנו את המקור למצב של הסבא. המידע שקיבלנו על מעורבותו בSS מספק לנו שני כיווני עבודה אפשריים: המצב שלו יכול להיות תוצאה של פעילותו בSS, או, שקרה משהו בעבר של המשפחה שלו ש”הכין” אותו לתפקידו. שני הכיוונים מעניינים. במידה והייתי לוקח את הכיוון של התוקף והקורבן במלחמה, הייתי מעמיד נציגים לקורבנות שלו, ואולי גם למפקדים שלו, או לגרמניה או לנאציזם. במקרה הזה, בחרתי להעמיד קונסטלציה של האפשרות השנייה, שהיא ההיסטוריה הרחוקה. ההנחה שלי הייתה שכאשר ייפתר “משהו” בעבר, הסבא יהיה יותר נוכח, תהיה לו יכולת להביט על מעשיו במלחמה ואז יוכל גם להתפנות אל המשפחה שלו, ובעיקר לראות את הבן שלו.
בתהליך הקונסטלציה הסתבר שהסבא בא מקהילה שפונתה מהאזור בו היא גרה בגרמניה לפולין כ800 שנה קודם לכן. הקהילה שמרה כל העת על השפה והמנהגים. כלומר, בני הקהילה המשיכו לחיות את הטראומה של העזיבה לאורך השנים ולא הסתגלו למציאות החדשה. אפשר להניח שהרגשות שלהם והשמירה החזקה על המסורת שלהם נשארו כקשר אמיץ אל המקום שאותו הם עזבו.
בחרתי נציגה לכפר שנעזב. התחלנו בתהליך של “חזרה לעבר לאורך הדורות”. הסבא התחיל לצעוד לאט לאט לכיוון הכפר. ככל שהוא התקרב לכפר הוא התמלא ברגשות, וכשהוא הגיע לכפר הם נפלו זה על צווארה של זו. המפגש המרגש אישר את ההנחה שהריקנות של הסבא הייתה קשורה לאותו אירוע טראומטי שחל לפני 800 שנה ברמת המשפחה והקהילה. הסיפור נשאר חי גם ברמת הקהילה וגם בנשמה של החברים בה.
לאחר מכן, הסבא חזר אל ההווה ואל משפחתו בתהליך איטי. עכשיו הוא היה יכול לעמוד מול הבן שלו (הסבא של המונחית) לראות אותו ולמצוא את הקשר איתו. מפגש זה איפשר לאבא להסתובב אל הבת שלו ולומר לה “עכשיו זה בסדר, את יכולה להמשיך…”
סיפור זה מהווה דוגמה לשמירה על מצב טראומטי במערכת ותוצאה טראומטית בעקבות זאת. זו גם דוגמה למצב שבו ניתוק מגורם לא אנושי כמו הבית והכפר, נשמר במערכת המשפחתית כחוסר איזון אשר גורם מאוחר יותר להריסה של הרבה בתים וכפרים.
ולסיום, הסיפור מדגים גם את הדרך בה המערכת המשפחתית מנסה לתקן את חוסר האיזון שבתוכה באמצעות הבת שלא מוצאת לעצמה זוגיות. כשהבת רוצה להתחיל חיים משלה המערכת דורשת ממנה להביט אל העבר בכדי להשתחרר ממנו.
נושא הנאמנות הנסתרת בא לידי ביטוי באמצעות הקשר המיוחד שנרקם בין הבת לאביה, כפיצוי לחוסר הקשר שבין האב לאביו (סבה של הבת), כל זאת על רקע נאמנותו הנסתרת של הסבא למשפחת המוצא שלו שעזבה את ביתה שבגרמניה לפני שנים רבות ומעולם לא התאוששה מן העזיבה.
ישי גסטר ביה”ס ללימודיי הקונסטלציה המערכתית
