מתוך המפגש עם גיל ארד מנהל ביוסינטזה ישראל
יחד עם גיל יצרנו קורס/השתלמות בה שנינו מחפשים את המפגש בינינו ובין שתי הגישות אליהן אנו מחוברים ושאותן אנו מלמדים. התוצאה הייתה מרגשת והביאה לתהליך עמוק בו כול המשתתפים, אנחנו איתם, הרגשנו הרחבה באופן אישי ובאופן מקצועי.
הנה כמה נקודות, ראשי פרקים מתוך הקורס:
ייצוג והדהוד –
כאשר נבחר נציג לייצג גורם שהוא חלק מהמערכת (הפנימית ו/או החיצונית) של מטופל או מטפל ואותו נציג נותן תשומת לב לחוויה שלו מרגע הבחירה, נוצרת חוויה של הדהוד די מדויק של אותו גורם.
מכאן ניתן לחוות את מערכת היחסים בין זה שהגורם הוא חלק מהמערכת שלו לבין אותו גורם. כאשר נותנים ייצוג ליותר מגורם אחד נוצר שדה שבו יש הדהוד של מערכות היחסים השונות בין הגורמים. כך נוצרת חוויה של הדהוד בכמה רמות: כול גורם לכשעצמו, מערכות היחסים בין הגורמים, מערכת היחסים בין כול אלו לבין זה שזאת המערכת שלו והחוויה הכוללת.
לגורמים השונים יש צורך בביטוי ובתנועה באופן עצמאי כאשר כול ביטוי ותנועה משפיע על כול המערכת. הצורך בביטוי בא מתוך חיפוש אחר התארגנות שתיטיב עם המערכת. ניתן לומר שהצורך הזה אינו בהכרח מבטא את האני המודע אלא חלקים וגורמים ברבדים שאינם מודעים.
כאשר ההתארגנות אינה טובה למערכת יש להניח שמשהו לא קיבל ייצוג או ביטוי.
כאשר המטפל מתמקד בעבודה עם גורם או חלק מהמערכת יש לכך השפעה על כול המערכת.
באינטראקציה עם המטופל יתכן שברגע נתון האינטראקציה תהיה בין גורמים מסוימים וברגע לאחר מכן בין גורמים אחרים.
בין שהייה ועשייה –
כאשר יש תחושה של תקיעות מתקיים מתח בין לעשות ולא לעשות, התערבות – ושהייה ללא התערבות. לעיתים היכולת לשהות מביאה לתנועה אורגנית לשינוי ההתארגנות הקיימת, ולעיתים התערבות של עשייה מאפשרת את התנועה.
שהייה במתח שבין חוסר פעולה לפעולה, ביחסים הטיפוליים, הינה שהייה מאוד פעלתנית. תנועות עמוקות של התארגנויות מתרחשות באדם. כול עוד המתח נשמר התנועות הפנימיות ימשיכו להתארגנויות נוספות. בשלב מסויים מגיע רגע הפעולה או הנפילה. פעולה יכולה להיות התערבות שהיא הצעה לפעולה או ביטוי חיצוני כמו מילים או תנועה. הנפילה היא איבוד המתח וקריסה פנימה שיכולה להתבטא בעייפות, ייאוש, חוסר עניין, ניתוק וכדומה.
הגורם החסר –
בכול מצב שבו יש חוסר מנוחה ניתן להניח שיש גורם חסר.
גורם זה יכול להיות רגש, תחושה, תנועה, דימוי, תכונה, או דמות ממעגל היחסים הקרוב כמו בני זוג, משפחה לדורותיה, וממעגלי יחסים רחוקים יותר תרבות, ארץ מוצא וכן הלאה.
כאשר נותנים ייצוג לגורם החסר דרך ההדהוד והיחסים מסתבר מה שחסר ולרוב היחסים איתו מאפשרים למשהו חדש.
זאת מתוך העיקרון המערכתי של שייכות – ‘גורם השייך למערכת צריך לקבל מקום במערכת.’ כאשר הוא לא מקבל מקום, נדחה נדחק או מורחק המערכת מנסה להתארגן בלעדיו אבל עם המחליף שלו שהוא ‘חוסר שקט’.
לפעמים ‘מה שחסר’ מכיל בעצמו יותר ממימד או גורם אחד – לדוגמה: כאשר שוהים או מהדהדים עם מה שחסר, יכולה להתקבל תחושה שהוא כמו רוך. כלומר – מה שחסר הוא ‘רוך’. אך כאשר נותנים לרוך ייצוג ביחסים עם המטופל, מסתבר שהרוך נחווה כפולשני. אז, ניתן גם, לבדוק אם הרוך הינו חלק או מייצג של משהו השייך למערכת חיצונית. יכול להיות שהרוך גם מיצג את אחד ההורים, או חלק של אחד מהם או את החוסר שלו אצליהם וביחסים איתם.
כאשר יש תחושה של חוסר סבלנות כלפי החלק החסר ניתן לנסות להבין מה בחלק החסר יוצר את חוסר הסבלנות, ניתן להוסיף ייצוג לחוסר הסבלנות וניתן להוסיף ייצוג למה שיכול לאפשר סבלנות.
העבודה עם ייצוגים –
לעיתים יש מטופלים שהחלוקה לייצוגים או לגורמים מאיימת על הנבדלות והייחודיות שלהם. חוויה שכזאת תיצור התנגדות לעבודה עם ייצוגים. במקרה שכזה ניתן להניח שלמטופלים אלו חסר מרכז או חוט שדרה או תחושה מספיק טובה של ‘אני נבדל’.
עם התרגול של תופעת הייצוג נוצרים גם יחסים חדשים עם מקומו של הגוף כגורם משמעותי במידע הקיים בשדה הטיפולי ובאפשרויות החדשות שזה פותח.
לעיתים ההדהוד עם גורם מסוים באופן עמוק יוצר הצפה. כמו בכול תהליך טיפולי מפגש עם מקומות חדשים בתוכנו יתכן ויצור תחושות של הצפה ואז המערכת צריכה להתארגן מחדש…
המערכת של המטפל והמערכת של המטופל-
בטיפול באים למפגש שתי מערכות, המערכת של המטפל והמערכת של המטופל. כאשר המערכת של המטופל נוגעת במערכת של המטפל ויוצרת תחושות מסוימות, מחשבות או דימויים – המטפל יכול לתת ייצוג, אחד או יותר, למה שמתעורר בו אל מול המטופל, ולראות מה רוצה לקרות עם הייצוגים ובין הייצוגים ובינו.
ההחצנה של הייצוגים, כלומר בחירת חפצים שימלאו את תפקיד הייצוגים ומיקומם במרחב הטיפולי, תאפשר למטפל לחקור את היחסים שלו איתם. בעזרת תופעת הייצוג וההדהוד, ניתן יהיה להבין יותר עליהם ולתת ביטוי למה שבהם. מכאן הם יכולים להתייחס האחד אל השני ואל המטפל והוא אליהם בדרך חדשה. תהליך כזה מאפשר לקשר ‘מחובר’ עם אותם הייצוגים ולחוויה חדשה כוללת.
לאחר מכן כאשר המטפל חוזר אל המטופל הוא מגיע במצב חדש. מצב זה מאפשר למשהו חדש להתרחש בטיפול.
לפרטים על הקורס הבא בו ניקח הלאה את ההבנות הנמצאות במפגש בין הגישות –
