איך לזהות פייק ניוז ברשתות החברתיות: מדריך מעשי לקורא הישראלי

בכל פעם שמתרחש אירוע ביטחוני, פוליטי או אפילו מזג אוויר קיצוני, קבוצות הוואטסאפ בישראל מתמלאות בתוך דקות בהודעות, תמונות וסרטונים. חלק מהם אמיתיים, חלק ישנים, וחלק פשוט מומצאים. הקצב המהיר של החדשות בארץ, יחד עם הרצון הטבעי לעדכן את המשפחה והחברים, הופכים את כולנו למפיצים פוטנציאליים של מידע שגוי. החדשות הטובות הן שאין צורך להיות עיתונאי חוקר כדי לסנן את רוב הרעש. מספיק לאמץ כמה הרגלים פשוטים.

למה דווקא אנחנו כל כך פגיעים

החברה הישראלית צורכת חדשות בעוצמה גבוהה במיוחד. רבים מאיתנו בודקים עדכונים כמה פעמים בשעה, ובתקופות מתוחות אף יותר. המצב הזה יוצר קרקע פורייה לשמועות: כשיש חרדה ואי ודאות, אנחנו נוטים להאמין למידע שמאשר את מה שאנחנו כבר חוששים ממנו, ולהעביר אותו הלאה מתוך תחושת אחריות.

גורם נוסף הוא המבנה של הרשתות עצמן. קבוצות משפחתיות, קבוצות של ועד הבית או של הורי הכיתה מבוססות על אמון אישי. כשהודעה מגיעה מבן דוד או משכנה, אנחנו פחות ביקורתיים כלפיה מאשר כלפי פרסום של גורם לא מוכר. המפיצים של מידע כוזב יודעים זאת היטב ומנצלים את מעגלי האמון האלה.

יש גם מרכיב של מהירות. ברגעים הראשונים של אירוע, התקשורת המקצועית עדיין בודקת פרטים ומאמתת מידע, ולכן נוצר חלל. את החלל הזה ממלאות שמועות, ניחושים ופרשנויות שמתפשטות הרבה יותר מהר מכל תיקון שיגיע מאוחר יותר. מי שמבין את הדינמיקה הזו יכול לבחור באופן מודע להמתין, במקום להיות הראשון שמעביר הלאה.

סימני האזהרה הנפוצים

יש כמה סימנים שחוזרים שוב ושוב בהודעות מפוברקות. כדאי להכיר אותם ולעצור לרגע כשאחד מהם מופיע:

• ניסוח דחוף במיוחד כמו "להעביר לכולם מיד" או "לפני שימחקו את זה".
• היעדר מקור ברור, או ייחוס מעורפל כמו "חבר של אחי שמשרת ביחידה".
• שגיאות כתיב רבות, עברית מתורגמת או לוגו של כלי תקשורת שנראה מעט שונה מהמקור.
• צילום מסך של ציוץ או כתבה בלי קישור למקור עצמו.
• הבטחה למידע סודי שהתקשורת כביכול מסתירה.

אף אחד מהסימנים האלה לבדו אינו הוכחה לזיוף, אבל שילוב של שניים או שלושה מהם צריך להדליק נורה אדומה. במקרים כאלה עדיף להמתין כמה דקות ולבדוק מה מדווחים הגופים הרשמיים וכלי התקשורת המוכרים.

בדיקת תמונות וסרטונים

אחת השיטות הנפוצות ביותר להטעיה היא שימוש בתמונה אמיתית מאירוע אחר. סרטון של שריפה ממדינה שכנה, תמונה של הצפה משנה קודמת או צילום מתרגיל צבאי מוצגים כאילו צולמו היום ובמקום אחר. חיפוש תמונה הפוך במנועי החיפוש המוכרים מאפשר לבדוק בתוך שניות אם התמונה כבר הופיעה ברשת בעבר.

בסרטונים כדאי לשים לב לפרטים קטנים: שלטים ברקע, שפת הדיבור, מזג האוויר, סוג הרכבים ולוחיות הרישוי. פעמים רבות פרט אחד כזה מספיק כדי להבין שהסרטון לא צולם בישראל או לא צולם השבוע. בשנים האחרונות נוספו גם סרטונים ותמונות שנוצרו בבינה מלאכותית, ולכן כדאי לחפש עיוותים בידיים, בטקסט שמופיע בתמונה ובתאורה לא עקבית.

הודעות קוליות וסרטונים מתורגמים

סוג נפוץ במיוחד של מידע כוזב בישראל הוא ההודעה הקולית. מישהו עם קול סמכותי מספר שקיבל מידע מגורם בכיר, ומתאר תרחיש מפחיד. הקול האנושי יוצר תחושת אמינות, ולכן ההודעות האלה מתפשטות במהירות רבה. בפועל, ברוב המקרים לא ניתן לדעת מי הדובר ומה מקור המידע שלו.

כדאי להתייחס להודעות כאלה בחשדנות כפולה. אם המידע נכון וחשוב, הוא יפורסם בתוך זמן קצר גם בערוצים הרשמיים. אם הוא מופיע רק בהודעה קולית שעוברת מטלפון לטלפון, סביר להניח שמדובר בשמועה. אותו כלל חל גם על סרטונים עם תרגום או כתוביות, שבהם אפשר בקלות לשנות את משמעות הדברים שנאמרו בשפה המקורית.

מקורות אמינים ואיך להשתמש בהם

במצבי חירום, המקור הראשון צריך להיות ההודעות הרשמיות של פיקוד העורף, המשטרה והרשות המקומית. הגופים האלה מפרסמים הנחיות בערוצים מסודרים, באפליקציות ובאתרים שלהם. אם הודעה שמגיעה בוואטסאפ סותרת את ההנחיות הרשמיות, יש לפעול לפי ההנחיות.

בחדשות שגרתיות, מומלץ לבדוק אם הידיעה מופיעה ביותר מכלי תקשורת מרכזי אחד. כשרק חשבון אנונימי אחד מדווח על אירוע דרמטי, וכל השאר שותקים, יש סיבה טובה לחשוד. כדאי גם להכיר את אתרי בדיקת העובדות הפועלים בישראל, שמפרסמים באופן קבוע הפרכות של שמועות נפוצות.

מה עושים כשקרוב משפחה משתף שקר

זה אולי החלק הרגיש ביותר. תיקון פומבי בקבוצה המשפחתית עלול להביך ולעורר ויכוח, אבל שתיקה מאפשרת לשמועה להמשיך להתפשט. דרך מאוזנת היא לכתוב תגובה עניינית וקצרה, לצרף מקור שמפריך את הטענה ולהימנע מטון מתנשא.

לפעמים עדיף לפנות באופן פרטי. הודעה אישית בנוסח "ראיתי שזה הופיע גם בשנה שעברה, נראה לי שזה לא עדכני" נשמעת הרבה פחות מאיימת מתיקון מול כולם. המטרה איננה לנצח בוויכוח אלא לעצור את ההפצה ולשמור על מערכות היחסים.

אפשר גם לנקוט צעד מניעתי: להציע בקבוצה המשפחתית כלל פשוט, שלפיו לא מעבירים הודעות דחופות בלי מקור. כשהכלל מוסכם על כולם מראש, קל יותר להזכיר אותו בעדינות כשמישהו שוכח, בלי שזה ייתפס כביקורת אישית.

ההרגל החשוב מכולם

אם יש עצה אחת שכדאי לזכור, היא לעצור לפני שמשתפים. רוב המידע הכוזב מתפשט לא בגלל אנשים זדוניים, אלא בגלל אנשים טובים שרצו לעזור. שלוש שניות של מחשבה, ושאלה פשוטה כמו "מאיפה זה הגיע?", חוסכות הרבה נזק.

בסופו של דבר, צריכת חדשות אחראית היא מיומנות שאפשר לפתח. ככל שנתרגל לבדוק מקורות, לחפש תמונות ולהמתין לאישור רשמי, כך נהיה פחות פגיעים לתעמולה ולשמועות, ונעזור גם לסביבה הקרובה שלנו להישאר מעודכנת באמת.