העיר הלבנה: מה הופך את בנייני הבאוהאוס בתל אביב לייחודיים

מי שמטייל ברחוב רוטשילד, בשדרות בן ציון או בכיכר דיזנגוף, פוגש בלי לשים לב את אחד האוספים האדריכליים החשובים בעולם. מאות בניינים לבנים, עם מרפסות מעוגלות, חלונות סרט ארוכים וגגות שטוחים, יוצרים את מה שמכונה ״העיר הלבנה״. בשנת 2003 הכריז ארגון אונסק״ו על העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית, בזכות הריכוז הגדול של מבנים בסגנון הבינלאומי שנבנו בשנות השלושים של המאה העשרים.

אבל מה בעצם הופך את הבניינים האלה למיוחדים? ולמה המונח ״באוהאוס״, שבו משתמשים רוב התושבים, הוא רק חלק מהסיפור? המדריך הבא יעזור לכם להבין את הסגנון, לזהות את מאפייניו ולהעריך את האתגרים שבשימורו.

מאיפה זה התחיל

באוהאוס היה בית ספר לאמנות, עיצוב ואדריכלות שפעל בגרמניה בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים. הוא קידם רעיונות חדשניים: פונקציונליות, פשטות, ויתור על קישוטים מיותרים, ושימוש בחומרים ובטכנולוגיות של העידן התעשייתי. יחד עם אדריכלים מודרניסטים נוספים באירופה, כמו לה קורבוזיה, הוא השפיע על מה שנודע מאוחר יותר כ״סגנון הבינלאומי״.

בשנות השלושים הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים רבים שלמדו באירופה, חלקם בבאוהאוס עצמו וחלקם במוסדות אחרים. הם הביאו איתם את הרעיונות המודרניסטיים, והתאימו אותם לאקלים המקומי ולצרכים של עיר שגדלה במהירות עצומה. העלייה הגדולה של אותן שנים יצרה ביקוש עצום לדירות, ותל אביב הפכה למעבדה ענקית של אדריכלות מודרנית.

המאפיינים שקל לזהות

בפעם הבאה שאתם מטיילים בלב תל אביב, נסו לחפש את המאפיינים הבאים:

• גגות שטוחים, ששימשו לא פעם כמרחב משותף לכביסה ולמפגשים בערבי קיץ.
• חלונות סרט ארוכים ואופקיים, שנמתחים לאורך החזית.
• מרפסות מעוגלות או ארוכות, שיוצרות קווים אופקיים חזקים.
• עמודים שמגביהים את הבניין מעל הקרקע, ומשאירים קומת קרקע פתוחה בחלקה.
• חזיתות חלקות וטיח בהיר, ללא קישוטים.
• חדר מדרגות מוארך עם חלונות צרים וגבוהים, שנראה מבחוץ כפס אנכי.

השילוב בין קווים אופקיים, כמו מרפסות וחלונות, לבין אלמנטים אנכיים, כמו חדר המדרגות, יוצר את המראה הדינמי והמאוזן שמאפיין את הסגנון.

ההתאמה לאקלים הישראלי

האדריכלים שתכננו את העיר הלבנה לא העתיקו פשוט את מה שראו באירופה. בגרמניה, חלונות גדולים נועדו להכניס כמה שיותר אור שמש בחורף האפור. בתל אביב, השמש הייתה דווקא בעיה. לכן החלונות כאן קטנים יותר, ולעתים קרובות שקועים בתוך הקיר או מוצלים על ידי מרפסות ומצחיות בטון.

המרפסות עצמן קיבלו תפקיד מרכזי. הן סיפקו צל לחדרים, אפשרו לישון בחוץ בלילות הקיץ החמים, ויצרו משטח אוורור שמשפר את זרימת האוויר בדירה. גם העמודים בקומת הקרקע תרמו לאוורור, כי הם אפשרו לבריזה מהים לעבור מתחת לבניין. הצבע הלבן, שהעניק לעיר את שמה, נועד בין השאר להחזיר את קרני השמש ולשמור על המבנה קריר יותר.

הקשר לרחוב ולעיר

העיר הלבנה איננה רק אוסף של בניינים יפים. היא חלק מתכנון עירוני רחב יותר, שהתבסס על תוכנית גדס. התוכנית הגדירה רשת של רחובות ראשיים ורחובות מגורים שקטים, עם גינות ציבוריות ושדרות ירוקות. הבניינים הוצבו כשהם מוקפים בגינה קטנה, ולא צמודים זה לזה, מה שיצר רחובות מוצלים ואווריריים.

השילוב הזה, בין מבנים צנועים בגודלם לבין רחובות ירוקים ושדרות, הוא חלק ממה שהופך את מרכז תל אביב לנעים כל כך להליכה עד היום.

אתגרי השימור

במשך עשורים רבים, בניינים רבים בעיר הלבנה הוזנחו. הטיח התקלף, המרפסות נסגרו בתריסים ובבלוקים, ותוספות בנייה לא מתוכננות שינו את מראם. מאז ההכרזה של אונסק״ו, ואף לפניה, עיריית תל אביב פועלת לשימור המבנים באמצעות תוכנית שימור, שמגדירה אילו בניינים מוגנים ומה מותר לשנות בהם.

השימור מעורר לא מעט מתחים. מצד אחד, יש רצון לשמור על המורשת האדריכלית. מצד שני, בעלי הדירות רוצים להרחיב, לחזק את הבניינים מפני רעידות אדמה ולשפר את איכות החיים. הפתרון שנמצא במקרים רבים הוא מתן זכויות בנייה נוספות, כמו תוספת קומה על הגג בנסיגה, בתמורה לשיקום החזית לפי הנחיות השימור. מי שמחזיק דירה בבניין לשימור ושוקל שינויים, צריך לבדוק את ההנחיות הספציפיות החלות על הבניין ולהתייעץ עם אדריכל שמכיר את התחום.

איך ליהנות מהעיר הלבנה

הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר הלבנה היא ברגל. סיור עצמאי ברחובות כמו רוטשילד, אחד העם, ביאליק, אידלסון ושדרות ירושלים ביפו, מאפשר לראות עשרות דוגמאות במרחק הליכה קצר. גם סיורים מודרכים, שמתקיימים באופן קבוע, מוסיפים הקשר היסטורי וסיפורים מאחורי הבניינים.

כדאי להסתכל למעלה, לשים לב לפרטים הקטנים כמו מעקות, ידיות ותיבות דואר מקוריות, ולנסות לדמיין את הרחובות כפי שנראו לפני תשעים שנה.

ההשפעה על העיצוב היום

הרעיונות של העיר הלבנה לא נשארו בעבר. אדריכלים ומעצבי פנים בישראל ממשיכים לשאוב מהם השראה: קווים נקיים, חומרים פשוטים, הקפדה על אור ואוורור טבעיים ושימוש מושכל במרפסות. בדירות משופצות בבניינים ותיקים רואים פעמים רבות שילוב בין אלמנטים מקוריים, כמו אריחים מצוירים, מעקות ברזל ודלתות עץ, לבין מטבח מודרני ותאורה עכשווית. השילוב הזה מראה שעקרונות שנוסחו לפני כמעט מאה שנה עדיין רלוונטיים לחיים בעיר חמה וצפופה.

לסיכום

העיר הלבנה היא אחד הסיפורים הייחודיים של האדריכלות הישראלית. היא משלבת רעיונות אירופיים חדשניים עם התאמה מחושבת לאקלים המקומי, ומשקפת תקופה של בנייה, עלייה ותקווה. שימורה הוא אתגר מתמשך, אבל גם הזדמנות לשמור על חלק מהזהות של תל אביב לדורות הבאים.